"הבלט הוא המדיטציה הכי עמוקה שלי"

רונה לי שמעון רצה, מתאמנת במכון כושר ועושה גם יוגה ופילאטיס, אבל יודעת היטב: "הבלט הוא המדיטציה הכי עמוקה שלי"

היא רוקדת בלט כל כך הרבה שנים, עד שאם עוברת תקופה בה היא לא מזיזה את הגוף שלה, הוא מתחיל להיות עצוב מבפנים. במקרה כזה, היא מרגישה שאין לה ברירה אלא לקום ולעזור לו להתחבר שוב לעצמו, אז היא מגיעה לסטודיו.

רגע לפני שהיא מתחילה לרקוד, רונה לי מעירה את הגוף עם קפה טורקי, נותנת לעצמה עוד כמה דקות של שקט, ויוצאת לדרך.

"עכשיו בקורונה, הכל הפך למורכב יותר ואני דווקא התחלתי לשתף יותר. אנשים סיפרו שהריקוד נותן להם כוח ותקווה, עוזר להם להרים את עצמם. זה תוצר לוואי מאוד מרגש".

היא מעידה שהחיים האישיים תמיד נכנסים איתה לסטודיו ובזמן הריקוד, המחשבות נודדות: "כדי לתקשר עם התנועה שבחוץ, צריך להזיז את עצמך מבפנים - לחפש את האיזון ולא להפסיק לזוז".